יום שני, 6 במאי 2019

דווקא ביום השואה

כבמתוך הערפילים הגיח פיגוע הירי האחרון סמוך לסן דייגו, קליפורניה. יום השואה חוזר ומשמש כנס פוליטי עבור הטיעון שלשנאת יהודים ויהדות (האחרון רלוונטי רק בחו"ל, יהודי-דתי/חרדי שגר בארץ לא יקבל ולו פרומיל של אהדה תקשורתית-אליטיסטית היה ויותקף על רקע "טרור"/"לאומני" או כל הבל אחר, השוו בבקשה היחס לטבח הברברי בבית הכנסת בהר נוף מול היחס שקיבל בית הכנסת של חב"ד עתה...) מסוגל רק "האדם הלבן"/בעל מוצא אירופי וזהות רקע נוצרית. שנאת יהודים בכל תרגום אחר, לפתע פתאום מקבל "הצדקות" ותירוצים. כשנשחטו בני הזוג גבי ורבקי הולצברג בטבח במומבאי, הודו, והתברר כי הם מפעילים בית חב"ד ולא נציגות רשמית של מדינת ישראל, והטבח בוצע בידי מוסלמים דוברי אורדו ללא שום "הנמקה-ישראלית", והתגובה........דממה.
ישנה שריטה עמוקה וקשה במעבד הנתונים של "כת גזע האדונים הישראלי", אלו שעומדים על המשמר שלא יילקחו מהם מוקדי הכח שלהם ב"מדינת היודנראטים והקאסטנרים שלכם" (כדבריו של רודולף ורבה, מחבר הדוח המפורסם על המתחולל במחנות ההשמדה בפולין). הם לא מסוגלים להבין שנאת יהודים ממקור אחר, בעל צבע עור אחר, בעל לבוש אחר, ובשפה שמקורה איננה בציר המחבר שבין ורשה-ברלין-רומא-האג-פריז-מדריד-בריסל-לונדון. לדידם זה מושג שלא קיים לגביהם. הניסיון להסביר להם על קיימות המושג מחוץ למרחבי "המערב" משול לניסיון להסביר את משחק השחמט ללוטרה.
מאידך גיסא, במיוחד, מוכחשת ומסולפת אנטישמיות המגיעה מצד השמאל הבינלאומי, ויהיה אשר יהיה האג'נדה המובילה אותו- אדום, שחור, ורוד, ירוק או כלל צבעי הקשת...
אות ומופת לכל זה צף אך ממש לאחרונה עם פרסום הקריקטורה האנטישמית ב-"ניו יורק שטירמר", סליחה..."טיימס".
שנאת יהודים ויהדות המוביל לרצח אופי ומשם לרצח פיזי של יהודים ממשיים מתרחש מעשים שבכל יום, יהא אשר יהא מקורם וצבעם.
במאמר מוסגר אוסיף כי יחסית לזמן שחלף מאז קמילתם של המשטרים הפאשיסטיים במערב, כמות ואיכות התמיכה בתפיסות של שנאת יהודים מהכיוון הזה של האגף הלאומני, נמצאים הרחק משיאם ובפועל אינם קרובים לא רעיונית ולא ממסדית להשגת מוסרות השלטון והשליטה
על הרשות המבצעת של מדינה מערבית כלשהי, הפחד הקמאי מפניהם הפך לטירוף מערכות אי-ראציונלי. אציין גם שדווקא בעידן בו תפיסות לאומיות-מערביות חוזרות ותופסות משקל פוליטי, חלק משמעותי דווקא רוצה בקרבת מדינת ישראל, גם אם לא תמיד יהודים מקומיים "נהנים" מכך. ייתכן גם שישנם אי אלו גורמי שוליים בתוך אותם תנועות המחזיקים בדעות מעין אלו, אך הם לא המושכים בחוטים ולא נמצאים באור הזרקורים של התנועות הללו. בזמן זה לנוכח בריתות אלו ומגעים בין מפלגות לאומיות במערב לישראל, חשוב אף להדגיש ולהציע את מודל הרעיון הלאומי היהודי ולהראות כי "אפשר אחרת", ואז אולי יצמח מכל הסיפור הזה- "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
הערת אגב אחרונה, אינני נאיבי ואני מבין היטב שלפחות אצל חלק מאותן תנועות לאומיות ואף לאומניות, עלולות בהחלט לצעוד יחד עם הערצה לדמויות פאשיסטיות או משתפי פעולה עם הגרמנים במלחמת העולם ה-2 הסוחבים מטען שלילי כללי או למצער כלפי יהודים בלבד. כן הוא הדבר לגבי ניסיון לטשטש את אותו "שיתוף פעולה" או להתכחש לרכוש או פיצויים המגיעים ליהודים מתקופה זו ובמדינה הנתונה לדיון. נוסף עליהם גם האפשרות של הערצה לדמויות שליליות מבחינתנו מהעבר הרחוק יותר. עם עניין זה ישנו צורך להתמודד, וצריך לשאול את עצמנו מה נצטרך לבלוע ולהלבין ומה נצטרך לשים לו קו אדום...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה