יום שישי, 20 באפריל 2012

מחשבות על התאריך הנבחר ליום השואה בישראל

נכון שמחד לא מתאבלים בניסן ומצד שני מגלים סימני אבלות לרגל כשלון מרד כוכבא ומותם של 24000 תלמידיו ר' עקיבא מגבת ועד אנטיפרס.
מאידך חשוב לזכור שהתאריך שנבחר של תחילת מרד גטו ורשא, כל מיתוס ואתוס מרד גטו ורשא עבר ניפוח מעבר לכל פרופורציה, שמו את זה בתור קונטרסט ל"הליכה כצאן לטבח" וראו את השאר כ"סבון".
זאת אומרת שהיה כאן הצהרה כוחנית ופוליטית ודחיקה של היהודים והזכרון שעברו 7 מדורי גהנום עלי אדמות.
צריך להבין שכל הנושא של מרד גטו ורשא עוצב בדמותם ובצלמם של אנשי העבודה ובן גוריון בראשם, דרך אנטק צוקרמן וצביה לובטקין שברחו בזמן מגטו ורשא ונשארו בחיים כדי לספר את הסיפור הפוליטי שלהם.
עד שהגיע פרופ' משה ארנס בספרו "דגלים מעל הגטו"
http://www.text.org.il/index.php?book=0910034
והזכיר לכולנו שיש פרק שלם שבן גוריון ושות' בחרו למחוק מהתודעה של העם הזה, ומי באמת היה הבורג המרכזי במרד בגטו ורשה (הרוויזיוניסטים ובני עקיבא בראשות פאבל פרנקל איש בית"ר).
מעבר לזה שכאמור כאילו שעצם זה שאישה שחרפה נפשה מנגד כדי להשיג לילדתה חתיכת פרוסת לחם עבש או גלד בצל עלוב כדי להחזיקה בחיים עוד יום, כאילו שזה לא גבורה בפני עצמה ומשל יהודים בזונדרקומנדו האמונים על הפעלת הקרמטוריומים, הכינו בהחבא מצות לפסח באותם תנורים שבהם שרפו את הגוויות, גם זה גבורה.
לכן התאריך הזה הוא תאריך פוליטי ומדיר, ומהווה פגיעה בכל אותם אלו שלא זכו לזרוק בקבוק מולוטוב ברחוב נעלעווקי או מילא 18, אלא בסך הכל ניסו לשרוד את היום במציאות מטורפת, דקות לפני הסלקציה הבאה...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה