תגובה ליפה נפש, פשוט כי נשבר לי

זהו פוסט כשהתפרסם כאן:
http://www.tzavpius.org.il/node/1517

לטובת קוראי, אצטט את הנאמר:
"

יום חמישי בבוקר. בצפון ירושלים תאונה קשה. הידיעות מתחילות להגיע. אוטובוס תלמידים התנגש במשאית. יש פצועים. אולי גם הרוגים. מישהו מעלה ידיעה על כך בפייסבוק. והתגובות מתחילות לזרום.

אני קורא את הטוקבקים ולא יודע מה אני יותר – מזועזע, חש גועל, כועס? אפילו לא יודע איך להגיב, ואם יש טעם. אין צורך להסביר מדוע הטוקבקים האלה דוחים, כשם שאין צורך להסביר מדוע זה עצוב כל כך כשילדים נשרפים למוות בתאונת דרכים.

לאט לאט מתחילות לזרום תגובות אחרות, תגובות שמביעות זעזוע מביטויי הגזענות והרשע. וכשהגינויים לתגובות מגיעים, מגיעה איתה גם, כמו יתוש בקיץ, תגובת המחץ של הימין הגזעני:

- כשערבים מתים אתם מזדהים, אבל כשרצחו את משפחת פוגל אף אחד מכם לא הצטער והביע זעזוע כזה. למה?

בואו אסביר לכם למה רבים מהשמאלנים מגיבים כך לתגובות שלכם. יש לכך סיבה פשוטה, ואני מקווה שתבינו כמה היא משמעותית: אנשים אחים אנחנו. זה למה.

כאשר רוצח פלסטינאי שפל שוחט ילדים בשנתם אנחנו מזדעזעים לא פחות מכם, ואבלים על אבדן החיים. (יש צורך לומר זאת?) אבל כאשר עמי פופר או ברוך גולדשטיין או עדן נתנזאדה היהודים רוצחים פלסטינאים אנחנו לא רק מזדעזעים. אנחנו מרגישים בושה. כי הרוצח מייצג גם אותנו. כי הוא יהודי. כי הוא אח שלנו (גם אם אנחנו לא אוהבים את זה, ולפעמים מכחישים את זה).

כשם שבאירועי תג מחיר אנחנו דורשים מאנשי הימין להתנער, מתוך הבנה שהמעשים מכתימים צד מסוים במפה הפוליטית, וכשם שאנחנו דורשים מהחרדים כולם לגנות את החרדים האלימים ולא להסתתר מאחורי הטענה של "קומץ קנאי", כך אנחנו מרגישים שחבורת הטפשים שכותבים טוקבקים מזעזים בשמחת התאונה ומותם של ילדים היא חלק מעצמנו ובשרנו, ושעלינו מוטלת החובה לגנות אותם. איננו חשים כך כלפי השטויות של שר הבריאות הפלסטינאי שהאשים את ישראל במניעת עזרה בכוונה. כי האידיוט הזה הוא לא האידיוט שלנו.

המשפט "למה את רוצחי משפחת פוגל אתם לא מגנים" הוא משפט מטומטם ושקרי. ברור שאנחנו מגנים. אבל הרוצחים הם לא אחים שלנו. אצלנו עדיין לא קם הרוצח שישחט ילדים בשנתם. כרגע יש רק קריאות שמחה על מותם של ילדים בתאונה. האם אנחנו טובים מהם?

אתם, אחינו היהודים שמעלים את התגובות האלה בפייסבוק, אתם מביישים את כולנו.

להלן תגובתי לנכתב לעליל:

תזכורת לקטע קטן ו"מעצבן":

כל יום לפני שאומרים בו תחנון לפני ברכת המזון אומרים את מזמור קל"ז בתהילים:
א על נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.
ב עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ, תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ, דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה
שִׁירוּ לָנו מִשִּׁיר צִיּוֹן.
ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה´, עַל אַדְמַת נֵכָר.
ה אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי.
ו תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי, אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי
אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַים עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
ז זְכֹר ה´ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָים:
הָאֹמְרִים, עָרוּ עָרוּ, עַד הַיְסוֹד בָּהּ.
ח בַּת בבל השדודה אשרי שישלם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ, שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ.
ט אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִך אֶל הַסָּלַע.


ולמי שיש בעיה עם הקטע הזה, שילך לשתות את מים המרים של באר הזמזם!!


אגב, הפרשנויות לגבי מי היא אותה "בת בבל" הם מגוונות:
1. בת בבל- היא בבל בעצמה.
2. בת בבל- היא אדום או המלכות המייצגת את אדום/עשיו עלי אדמות.
3. בת בבל- הם הישמעאלים!!!


ולסיום,
תגובות שמחה וירטואליות בפייסבוק לא מתקרבים ולא מדגדגים שאגות שמחה, חלוקות דברי מתיקה ויציאה ספונטנטית לרחובות כדי לחגוג את מותם של יהודים בצורות הכי מזעזעות, ולא מדובר במוות בתאונה, אז עם כל הכבוד, הבעת שמחה קטנה בפייסבוק תוך כדי הבעת אנחת הקלה שלא מדובר במוות של יהודים הוא טבעי ונורמלי לחלוטין ובגדר הסביר.
ומי שיזרוק לי את "בנפול אויבך אל תשמח" אני עונה לו עם "ישמח צדיק כי חזה נקם".
ואוסיף כי לגבי האיסור לשמוח בנפול האויב נאמר לגבי אויב פרטי של אדם לאדם ובטח בין יהודי ליהודי ולא אויב במישור הקולקטיבי לאומי/דתי.
ומי שרוצה עוד הוכחה לנורמליות שבשמחה בנפילת אויב, ראוי לו לקרוא מחדש את הקינה שנשא דוד המלך לשאול המלך ויהונתן בנו.