אם למישהו היה עוד ספק באשר למי גרם למלחמת יוה"כ

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/234236

הבה נאמר זאת בריש גלי, 2700 חיילים הרוגים+ אלפי פצועים ומאות שבויים שלא לדבר על הלומי הקרב הם כתוצאה ישירה של חיבור של הגלותיות מחד יחד עם "הכוחי ועוצם ידי" ו"ישראל בטח בצה"ל" ומאידך ארה"ב שצריך לשאול שוב ושוב, למה עדיין חושבים שהיא חברה של ישראל?!
ארה"ב היא החברה הכי טובה של ארה"ב, נקודה.

ואני עוד חשבתי ששמעתי הכל (או- אין כל חדש בישראבלוף)

הקשיבו לגאונות הבאה, בובות של חיילים יוצבו בכבישים ביו"ש כדי להגן על נוסעים ונהגים שנקפטים מרכביהם
באיומי נשק ורכבם נוסע אחר כבוד לכפר הערבי הקרוב לאלתר.
איך לא חשבנו על זה קודם?? מדינת ישראל ממשיכה לשבור שיאים חדשים של טמטום, מעניין מה יהיה הנפיחה המוחית הבאה
של מכשלת ישראל וגבאי ועד הקהילה התורן העומד בראשה ב"מאמץ הכביר" להגן על בטחון אזרחיה היהודיים של מדינת היהודים?!

למה עדיין קיים המוסד האידיוטי הזה?

אני עדיין מנסה להבין למה מוסד שמממן קבוצה של 19% מהאוכלוסיה (למי שלא הבין כוונתי לערבים המסלמים בישראל!)
על ידי 60% מכספיו (מידע עובדתי מוצק וגלוי) עדיין קיים וממשיך מאידך להתעלל ביהודים בישראל.
בין אם זה מה שפורסם לאחרונה על חוקרים סמויים ומתחזים שמנסים לעלות על מדווחי "נכות" שווא בישראל או על העוול שנגרם למשפחת סחוויסחורדר נפגעת המלחמה המסלמית ביהודים.
אולי כדאי שיתחילו לבדוק איך אחמד מ"כפר בלתי מוכר" בנגב חי לו עם ארבעה נשים (בניגוד מוחלט לחוק נגד פוליגמיה וביגמיה בישראל, אני בטוח שהזמר מתי כספי "נהנה" מהעניין) ושישים ילדים רשומים ועושה קופה לא קטנה על המוסד העלוב הזה, שלא לדבר על כך שהוא מתפקד במפקדי קופסא לפריימריז של מפלגת העבודה וקדימה במקביל ורושם את הגמל המת של
סבא רבא שלו שהתבקש לגנזי מוחמד לפני 140 שנה להצבעה בבחירות והכרזה על מבנה בגזרה כ"קבר שייח'" מוכר.

רק בולשביק יכול לומר דבר כזה

"את החרדים המשתמטים אין ברירה אלא להניח לנפשם, אבל יש לגרום לכך שדור נכדיהם יתכווץ במספרו. זו אינה משימה בלתי אפשרית. זו אינה משימה מתנכלת. זו משימה גואלת...רק ממשלת מרכז שאינה תלויה בחרדים תוכל לכרסם בכוחן העצום של מערכות החינוך החרדיות ולהשפיע על המגמה הדמוגרפית."

http://www.youtube.com/watch?v=Q50vlWj9HIw
אני מודה!
אינני חובב גדול של השיטה החרדית, אורח החיים החרדי ובטח לא מגלה יתר סימפטיה ל"השקאפע" (=השקפה) החרדיסטית
במכלול תחומים שלא אפרטם כאן (אולי בהזדמנות אחרת).
אבל כשאני שומע את הציטוט דלעיל יוצא מפיו של מייצג מרקסיסטי מובהק כמו ירון לונדון שטוען בריש גלי שעל המדינה כמדיניות מכוונת לצמצם את גידול האוכלוסין החרדי, לא נותר אלא להתפלץ.
אני כליברטריאן יהודי טוען בריש גלי שאל לה למדינה להתערב כלל!! בשום תחום.
אני נגד קצבאות ילודה, ואני נגד מימון חינוך כלשהו (הכסף צריך ללכת ישירות להורים בשיטת הואוצ'רים כפי שהציע מילטון פרידמן) באשר הוא.
לא תפקיד המדינה לחנך, לא תפקיד המדינה לרפא, לא תפקיד המדינה לקבוע כמה ילדים יהיה בכל משפחה ולא תפקיד המדינה
לקבוע שרירותית מה יהיה חתך האוכלוסיה הפנים יהודי שלה!!
אני רוצה את ירון לונדון מחוץ לחינוך של הילד שלי בדיוק כשם שאני רוצה את יעקב ליצמן מחוץ לחינוך של הילד שלי.
ועוד משהו קטן לירון, מה זה לעזאזל "ממשלת מרכז"?
אביא  את מילותיו בנות האלמוות של הרבי מקוצק- "בני אדם הולכים תמיד בצד ימין של הדרך או בצד שמאל של הדרך,
רק בהמות הולכות במרכז".
אגב, משעשע אותי ומבהיל אותי לשמוע איש גולאג (אני מתאר לעצמי שלונדון יעדיף את המונח-"נומנקלטורה") מובהק כלונדון מדבר איתי על מרכז, ואפילו הכשל המובנה בדבריו חושף מיניה וביה את דברי ההבל שלו.
הוא מדבר מצד אחד על הנחת החרדים לנפשם אבל מצד שני מדבר על כך שצריך כן להתערב.
לונדון, תעזוב את החרדים לנפשם ותפסיק לתחוב אפך לתוך עיניינם ומאידך אותו כנ"ל החרדים במדינה.
לונדון מדבר על "משימה גואלת", לא פחות. רק אדם שהסמרטוט האדום דגלו, ואחד במאי חגו וה"אינטרנאציונל" המנונו יכול לדבר על כפיה והתערבות המדינה יחד עם יומרה לייצוג "מרכז" עלום, יחד עם מונחי אוטופיה סטייל ה"משיח האדום" קרל מרכס.
לונדון, האופיים להמונים סטייל צ'ה גווארה וסטאלין הוא הוא המסוכן ביותר ותודה לך על שאתה מזכיר לנו זאת בכדי שרק לא נרדם בשמירה מול שכמותך....

תגובה ליפה נפש, פשוט כי נשבר לי

זהו פוסט כשהתפרסם כאן:
http://www.tzavpius.org.il/node/1517

לטובת קוראי, אצטט את הנאמר:
"

יום חמישי בבוקר. בצפון ירושלים תאונה קשה. הידיעות מתחילות להגיע. אוטובוס תלמידים התנגש במשאית. יש פצועים. אולי גם הרוגים. מישהו מעלה ידיעה על כך בפייסבוק. והתגובות מתחילות לזרום.

אני קורא את הטוקבקים ולא יודע מה אני יותר – מזועזע, חש גועל, כועס? אפילו לא יודע איך להגיב, ואם יש טעם. אין צורך להסביר מדוע הטוקבקים האלה דוחים, כשם שאין צורך להסביר מדוע זה עצוב כל כך כשילדים נשרפים למוות בתאונת דרכים.

לאט לאט מתחילות לזרום תגובות אחרות, תגובות שמביעות זעזוע מביטויי הגזענות והרשע. וכשהגינויים לתגובות מגיעים, מגיעה איתה גם, כמו יתוש בקיץ, תגובת המחץ של הימין הגזעני:

- כשערבים מתים אתם מזדהים, אבל כשרצחו את משפחת פוגל אף אחד מכם לא הצטער והביע זעזוע כזה. למה?

בואו אסביר לכם למה רבים מהשמאלנים מגיבים כך לתגובות שלכם. יש לכך סיבה פשוטה, ואני מקווה שתבינו כמה היא משמעותית: אנשים אחים אנחנו. זה למה.

כאשר רוצח פלסטינאי שפל שוחט ילדים בשנתם אנחנו מזדעזעים לא פחות מכם, ואבלים על אבדן החיים. (יש צורך לומר זאת?) אבל כאשר עמי פופר או ברוך גולדשטיין או עדן נתנזאדה היהודים רוצחים פלסטינאים אנחנו לא רק מזדעזעים. אנחנו מרגישים בושה. כי הרוצח מייצג גם אותנו. כי הוא יהודי. כי הוא אח שלנו (גם אם אנחנו לא אוהבים את זה, ולפעמים מכחישים את זה).

כשם שבאירועי תג מחיר אנחנו דורשים מאנשי הימין להתנער, מתוך הבנה שהמעשים מכתימים צד מסוים במפה הפוליטית, וכשם שאנחנו דורשים מהחרדים כולם לגנות את החרדים האלימים ולא להסתתר מאחורי הטענה של "קומץ קנאי", כך אנחנו מרגישים שחבורת הטפשים שכותבים טוקבקים מזעזים בשמחת התאונה ומותם של ילדים היא חלק מעצמנו ובשרנו, ושעלינו מוטלת החובה לגנות אותם. איננו חשים כך כלפי השטויות של שר הבריאות הפלסטינאי שהאשים את ישראל במניעת עזרה בכוונה. כי האידיוט הזה הוא לא האידיוט שלנו.

המשפט "למה את רוצחי משפחת פוגל אתם לא מגנים" הוא משפט מטומטם ושקרי. ברור שאנחנו מגנים. אבל הרוצחים הם לא אחים שלנו. אצלנו עדיין לא קם הרוצח שישחט ילדים בשנתם. כרגע יש רק קריאות שמחה על מותם של ילדים בתאונה. האם אנחנו טובים מהם?

אתם, אחינו היהודים שמעלים את התגובות האלה בפייסבוק, אתם מביישים את כולנו.

להלן תגובתי לנכתב לעליל:

תזכורת לקטע קטן ו"מעצבן":

כל יום לפני שאומרים בו תחנון לפני ברכת המזון אומרים את מזמור קל"ז בתהילים:
א על נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.
ב עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ, תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ, דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה
שִׁירוּ לָנו מִשִּׁיר צִיּוֹן.
ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה´, עַל אַדְמַת נֵכָר.
ה אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי.
ו תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי, אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי
אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַים עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
ז זְכֹר ה´ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָים:
הָאֹמְרִים, עָרוּ עָרוּ, עַד הַיְסוֹד בָּהּ.
ח בַּת בבל השדודה אשרי שישלם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ, שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ.
ט אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִך אֶל הַסָּלַע.


ולמי שיש בעיה עם הקטע הזה, שילך לשתות את מים המרים של באר הזמזם!!


אגב, הפרשנויות לגבי מי היא אותה "בת בבל" הם מגוונות:
1. בת בבל- היא בבל בעצמה.
2. בת בבל- היא אדום או המלכות המייצגת את אדום/עשיו עלי אדמות.
3. בת בבל- הם הישמעאלים!!!


ולסיום,
תגובות שמחה וירטואליות בפייסבוק לא מתקרבים ולא מדגדגים שאגות שמחה, חלוקות דברי מתיקה ויציאה ספונטנטית לרחובות כדי לחגוג את מותם של יהודים בצורות הכי מזעזעות, ולא מדובר במוות בתאונה, אז עם כל הכבוד, הבעת שמחה קטנה בפייסבוק תוך כדי הבעת אנחת הקלה שלא מדובר במוות של יהודים הוא טבעי ונורמלי לחלוטין ובגדר הסביר.
ומי שיזרוק לי את "בנפול אויבך אל תשמח" אני עונה לו עם "ישמח צדיק כי חזה נקם".
ואוסיף כי לגבי האיסור לשמוח בנפול האויב נאמר לגבי אויב פרטי של אדם לאדם ובטח בין יהודי ליהודי ולא אויב במישור הקולקטיבי לאומי/דתי.
ומי שרוצה עוד הוכחה לנורמליות שבשמחה בנפילת אויב, ראוי לו לקרוא מחדש את הקינה שנשא דוד המלך לשאול המלך ויהונתן בנו.

וכל מילה נוספת מיותרת...

http://rotter.net/forum/scoops1/15878.shtml

אברום ושלוימ'ה

"מתי נוצר העם היהודי?" ספרו של ה"הסטוריון" הקומוניסט (לשעבר?) שלמה זנד הטוען כי העם היהודי (בניגוד לדת היהודית) נוצר לפתע לפני פחות מ-200 שנה.
מעט לאחר תחילת תקופת ההשכלה, החלו לנשב,במאה ה-19 באירופה, רוחות הפילוסופיה הלאומית (לאומנית?) מבית הגרמני-הגל .
בעקבות רוחות אלו קמו תנועות לאומיות שונות וקראו להווצרותם של מדינות לאום חדשות על בסיס חלוקה אתנית ברורה, אלמנט שצועד יד ביד עם רוחות ההשכלה והחילון.
התנועה הציונית לא הייתה שונה מבחינת מאפיינים אלה.
היא קראה ליצור יהודי חדש (אדם חדש?), להרוס את הישן וליצור חדש (יש מאין), עם ישראלי ששורשיו נטועים בחשיבה מערבית כפי שטרחו להטעים הוגיו, חזור ושנו.
במובן הזה אכן משתמע לכאורה, שה"עם" שהם ביקשו להשתית כאן בלבנט הוא אכן יצירה של ה-200 שנה האחרונות (וגם זה עם יותר מדי פספוסים).
יצירתם המלאכותית של הרצל, נורדאו, כצנלסון, ביאליק, הזז, ברנר, א.ד. גורדון, אוסישקין, אחד העם, בן גוריון ושות', הינה יצירה חדשה עם קשר רופף למדי לזו הישנה שמגובה במלל עקר, עם הרבה יותר מקורט מרקסיסטי (דבר שזנד היה צריך להזדהות איתו במידת מה).

העם היהודי האמיתי, קיומו כקיום הדת היהודית בת האלמוות וזו צועדת איתו יד ביד בקשר בל ינתק (החוט המשולש).
שלמה זנד בסך הכל חושף את הבלוף ה"מחודש" כביכול שניסו ליצור כאן (כור ההיתוך הבן גוריוניסטי קרס כבר מזמן).
טעותו הפטאלית של זנד היא בשם שהוא מעניק ליצירה קצרת הימים הלזו, זוהי שגיאתו הגדולה.
דומה כי המצווחים כנגדו באיזה שהוא רובד הם אותם האנשים שמבקשים להסתיר מההמון ברחוב את ניפוץ האשליות הזה.
שלמה זנד דורך פה על יבלות נכונות, אך ההגדרה שהוא מעניק לה מתפספסת (כפועל יוצא מתפיסת עולמו המרקסיסטית הדוגמטית ממילא).
בכך חוטא הוא לאמת המידה המחקרית האקדמית הטוענת לאובייקטיביות של החוקר הצופה מבחוץ על מושא מחקרו.

"הציונות אין לה דבר עם הדת"- על זה בדיוק מדבר זנד (גם אם אינו מתכוון לכך וגם אם אינו מגדיר זאת במפורש), אבל לעם היהודי, יש לו הכל עם הדת, מפני שהוא=דת ודתו היא היא לאומיותו וזה ייחודו משאר דתות שעליהם אמר מרכס- "הדת היא אופיום להמונים" (משפט שזנד ימהר להסכים עימו ללא ניד עפעף).
הדבר מתגלם בכך שקיומם המלא והשלם של מצוות הדת מוגבלות ומתוחמות לשטח ספציפי (ולא על פני כל נקודה שעל הגלובוס) שמהווה תא שטח/מחיה לאומי-קיומי מובהק.
לקיום זה נדרש יישות מדינית עצמאית! עם שליט מוסכם, מוסדות שיפוט דתיות (סנהדרין) וקיום טריטוריה ומבנה שכל יישותו והוייתו היא השלמת החיבור בין הארצי לשמיימי-טרנסצדנטי (בית המקדש).
כמובן שזנד עצמו לא טורח להעלות בספרו או בדעתו כלל, אלמנטים שכאלה, שכן זה יגרום לתזה שלו להראות מגוחכת.

מכאן אני מוצא עצמי עובר ביעף לספרו של אברום בורג "לנצח את היטלר".
אברום בורג מערער (ובצדק) על ברית הגורל עליה מושתתת כל רעיון היסוד של התנועה הציונית, אבל הפתרון שהוא מספק כדי לצאת מהסבך הוא בעצם חזרה לגלות באופן פיזי (ולא רק רעיוני) בדמות השגת דרכון זר.
בורג לא מעלה בדעתו את אופציית ברית הייעוד (מה באנו באמת להיות כאן?), שאם לא כן, באמת שאין לנו תוחלת כאן מעבר לקונספט "ממלכת ירושלים" של הצלבנים או מקסימום איזה לוויין קולוניאלי פסוודו מערבי ותו לא.
שני הספרים הללו באים בעצם עם רעיון אחד, בדמות ערעור היסודות המחשבתיים של התנועה הציונית המתגלם באדם החדש/יהודי חדש המגיע להתגורר ב"מקלט בטוח" שעצם קיומו ישים סוף לאנטישמיות.
במציאות שכזו האירוע המכונן והמגבש הוא אימת השואה והרדיפות, אלמנט שמעצב את תת ההכרה ה"לאומית".
במציאות היום ניתן לראות, במיוחד אחרי מהומות פקיעין וליל הבדולח 2 בעכו ביום כיפור האחרון, שמדינת ישראל איננה יכולה להיות ברית הייעוד של העם היהודי וגם את מהות ברית הגורל, איבדה היא כבר מזמן.
חומר למחשבה............

מי יגול עפר מעיניך ג'ורג' אורוול?

מלחמה היא שלום. חירות היא עבדות. בערות היא כוח"- במילים היטיב לתאר ג'ורג' אורוול (שם העט של אריק ארתור בלר) את המנטרות שעל תושבי מדינת "אוקיאניה" (בספרו האלמותי "1984") לשנן מדי יום.
"האח הגדול עינו פקוחה"- זוהי סיסמא שמטרתה הייתה להזכיר לאזרחי מדינה זו, שהגורם השליט מכוון את כל צעדיהם מלמעלה, ובוחן אותם בכל עת ובכל מקום.
המפלגה השלטת הנחתה את האזרח הקטן כיצד להתנהג במהלך יומו ומעל הכל, מורה לו כיצד ואיך לחשוב! (וממילא גם נובע מכך תפיסות העולם המעוותות, וכן קונטקסט המילים ובמיוחד ההגדרות בהם מותר/אסור לאזרחי מדינה זו, להשתמש, לכל זה טבע אורוול את המושג: "שיחדש").

הלך הרוחות הפוסט-מודרני, הנושב מבין כותלי האקדמיה במערב, אמנם לא פועל כממשלה בעלת כוח וסמכות סוברנית, אך השפעתה הכבירה מטילה על ההמונים במערב ובישראל את הלך המחשבה "התקינה" (ידוע יותר בתור- "תקינות פוליטית" או פוליטקלי קורקט).
מה מותר ומה אסור לחשוב ולומר, ממילא נגזרות מזה דברים שפסולים פוליטית באופן מוחלט, אליבא דנותני הטון ומנחיתי הדירקטיבות, נותני הטעם ומעצבי דעת הקהל, השולטים ברוב מיניינם וביניינם של גופי התקשורת הממוסדת (בין זו הכתובה, המשודרת קולית ו/או ויזואלית מעל גלי האתר הרדיופוני והטלוויזיוני).
הדבר בעיקר בא לידי ביטוי באירופה (בה רק הימין הפוליטי מוגבל, בכדי לא לגלוש ב"מדרון החלקלק" לטעמם) ופי כמה וכמה מזה, במדינת ישראל (שלא באמת קיים בה ימין פוליטי, זה פאנטום) המתיימרת להיות דמוקרטית (לפחות באופן רשמי).
צלע נוספת במשטרת המחשבות הישראלית היא כמובן בג"ץ (למרות מה הניסיונות לרפורמה של השר דניאל פרידמן, הוא מקדם שינויים מבניים ופרוצדורליים, אבל לא כאלו שמטרתם לשנות את הגישה שמתיימרת להתערב "ערכית" בהלך המחשבה של ההמונים על ידי הגדרותיו של ציבור מאוד מצומצם ורב כח במדינה להלן יקרא: "האוליגרכיה הנאורה"- בפרפראזה על דברי אהרן ברק).

מכאן נובע, אם כן, מסקנה חד משמעית שהיא בעצם קשורה קשר גורדי בין הקודקודים, להלן ייקרא: "הפנטגון (מחומש) הקוגניטיבי", והן: מערכת המשפט ובראשה בג"ץ (שלא מצויה כלל במערכת "האיזונים ובלמים" והגבלת רשויות הנדרשת מדמוקרטיה אמיתית)- אקדמיה/אנשי רוח (יושבי מגדל השן ואלו המכונים "אינטלקטואלים" או "סופרים")- תקשורת (שרובה המוחלט מביעה דעה קבועה ומאוחדת, המשפילה מתנגדיה עד עפר, ומרוממת את אנ"ש)- בעלי ההון (מספר משפחות מצומצם המרכז בידיו את מירב ההון הלאומי, בידיו מצויים גופי התקשורת השונים, הם אלו הקובעים את מדיניות הפנים של ישראל (שכן כידוע, אין לישראל מדיניות חוץ, אם לתפוס את דבריו של מזכיר המדינה האמריקני- הנרי קיסינג'ר) ומכתיבים את דעתם לאלו ה"אוחזים" בהגה השלטון (בבחינת-בעל המאה הוא בעל הדעה)-הקודקוד האחרון ב-פנטגון הקוגניטיבי הם כמובן קבוצה גדולה של ארגונים חוץ פרלמנטריים/ממשלתיים (להלן NGO) הממומנים על ידי קרנות (שחלקם גם נותנות מלגות ומימונים אחרים למחקרים בעלי אמירה פוליטית מאוד חד צדדית המגיעה מתוך האקדמיה) של מדינות האיחוד האירופי וקנדה (ישירות מידי כספי משלם המיסים של המדינות הללו, מה שמעלה עוד שאלות קשות לגבי עצם עצמאותה של המדינה לאור התערבות בוטה זו, בעינייניה הפוליטיים הפנימיים של ישראל).
מדובר במערכת המזינה את עצמה, יד רוחצת יד, מיעוט אנשים השולט באופן מוחלט על אנשים מבלי שאלו צריכים כלל לתת להם דין וחשבון, אינם עומדים לדין הבוחר ואין להם חיי מדף של 4 שנים.

המנטרות שהפכו את ההמונים במדינת ישראל לזומבים של ה-פנטגון הקוגניטיבי שמהם נובע הלך המחשבה המונחת על ידי דירקטיבות המגיעות ממערכת זו.
למשל (ברוח המנטרות של אורוול):
פטריוטים= פשיסטים/הזויים/משיחיים.
איפוק= כוח.
מוסלמי פושע= בן מיעוטים מקופח.
ימין- תמיד קיצוני, שמאל- במקרה הטוב רדיקלי, במקרה הגרוע סתם פעיל/י שלום.
טרוריסט מוסלמי= פעיל חמאס/חמוש.
נרצחי מעשי טבח/טרור= קורבנות שלום/רע הכרחי.
שטיפת מוח איסלמית = פלורליזם מחשבתי.
סילוף עובדות מחקריות ופסוודו היסטוריה= אוריינטליזם.
משכתבי הסטוריה ושקרנים מדופלמים= היסטוריונים חדשים.
דעה/אישיות בעל/ת אוריינטיציה ימנית= שנוי/ה במחלוקת.
דעה/ אישיות בעל/ת אוריינטציה שמאלנית= מצוי בקוצנזוס.
כדי להביע דעה "נכונה" יש לפתוח תמיד במילים- "אין חולק", "דעת הציבור קובעת ש...", או פשוט לצטט גורמים מרכזיים ב-פנטגון הקוגניטיבי בכדי להתלות ב"אילנות גבוהים".

בעידן פאראדוכסלי בו "אמת מוחלטת" שאין "אמת מוחלטת" והכל "יחסי" או "סובייקטיבי"(פעם פשוט קראו לזה "פראבדה") בו אין ערכים ומנסים לכפות פלורליזם (עד כמה שזה ישמע אבסורד במחשבה ראשונה).
בעידן בו "השוטים השימושיים" של המהפכה הסובייטית משלו בעילית האינטלגנציה במערב מתוך מגדל השן האקדמי, היום הם אותם אנשים שפשוט החליפו "שפה" או "מונחים" וקוראים לזה היום "פוסט-מודרניזם"/פתיחות/סובלנות/ליברליזם/פלורליזם וכו' וכו'.
אותם אנשים שצווחו בגרון ניחר: "זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם, עם האינטרנציונל יעור, ישגב אדם", היום הם אותם אלו הממשיכים לקבוע את קו המחשבה בישראל תחת "אדרת" אחרת, אבל הגברת אותה גברת, למרות שכבר אינם מקבלים את הדירקטיבות של הקרמלין.

נגד מה שקרה בברית המועצות יצא ה-אקס קומוניסט ג'ורג' אורוול.
ספרו "1984" שנכתב בערוב ימיו בשנת 1949, תיאר מציאות טוטאליטרית שבה נעשה שימוש- בחינוך, בתקשורת ובשפה כדי למשטר משטרת מחשבות על ההמונים.
היום במדינת ישראל על כל אחד לשאול את עצמו האם יש נביא בעירו של אורוול.
הוי, מי יגול עפר מעיניך ג'ורג'...

ניפוץ מיתוסים על ד"גנרלים" מהעבר- רבין ושרון

נתחיל עם שרון, שרון מעולם ואני מדגיש מעולם לא היה ימני!
אריק שרון היא מפא"יניק ונותר מפא"יניק עד יום מותו (הפוליטי/מוחי/תפקודי- הוא חשוב כמת), הוא היה מושתל של מפא"י במה שמכונה "ימין", הוא היה אופורטוניסט פוליטי ואיש כח מפא"יניקי טהור שחיפש דבר אחד ודבר אחד בלבד- כח, כח ועוד פעם כח.
אריק שרון היה אחוז בכוחו האבסולוטי, הוא היה דקטטור בכל מקום אשר דרך, עשה מה שהוא רצה ומתי שהוא רצה בכל מערכת אותה ניהל ולא משנה באיזה דרג, אריק שרון עוצב בראי יחידה 101 (יחידה אשר כל מי שהיה קשור אליה במישרין ובעקיפין, דיבר עליה במושגים של- אין דין ואין דיין, גם ימנים לכאורה מצאו במקום זה בית, אבל כאלה שלא היו מוכנים לעול הצבאיות ולפורמליזציה הקשורה למהות הצבאיות, זה יחידה של פריקת כל עול, ממאיר הר ציון ועד "כושי" רימון ומה שבניהם), כבר אז אריק שרון לא רק התבטא כמפקד צבאי שעשה מה שהוא רצה ומתי שהוא רצה (והביקורת שהוטחה על היחידה בחלק מפעולותיה ה-"נונקונפורמיות" וגם זה בלשון המעטה, הייתה קשה ורק הדגישה את הרוח והתפיסה הזו, שיכול להיות שהייתה טובה בשעתה להוויה מסויימת, לפעולות מסויימות, אבל ברגע שאתה לוקח רוח כזו לרמות הגבוהות ביותר של הצבא ואח"כ של הפוליטיקה הכלל ארצית, אז זה כבר סכנה גדולה, בהערת אגב, נונקונפורמיות זו לא הייתה נחלת ה-101 בלבד, אלא גם של עוד כמה יחידות בצבא, בדגש על כאלה עם זיקה חזקה לפלמ"ח וליוצאי שורותיה, בדגש על "היחידה"/סיירת מטכ"ל שהקים איש מפ"ם והקיבוץ- אברהם ארנן), אריק שרון מעבר לעשיית דין לעצמו כבר אז עם פקודיו, הוא גם היה שקרן פתולוגי {(עיין ערך עדותה של פולה בן גוריון אשתו של, כששאלה את בעלה דוד בן גוריון ואני מצטט- "למה אריק (שרון) אומר כל הזמן לא אמת? (קרי שקרן)"}
בהמשך דרכו של אריק שרון כבר במלחמת ששת הימים בתור אלוף בקבע, ובהמשך הדרך בתור אלוף במיל. במלחמת יום כיפור, עשה גם שם מה שהוא רצה והלך גם נגד הפקודות כולל סירוב פקודה תקיף והבניה של חוסר רצון בסיסי ביותר להשמע להוראות שרשרת הפיקוד [ייאמר לזכותו של שרון מאידך שדווקא מחסור זה של ציות לפקודות, בדגש על של אלוף שמואל גונן (גורודיש) הביא לפריצת הדרך האדירה ושינוי מהותי בחזית מול מצרים במלחמת יוה"כ, דבר אגב שהיה במזל גדול/נס אלוקי גדול, שכן המהלך של שרון היה גם באותו מידה קרוב כחוט השערה למהלך מאוד מאוד מטופש שיכל גם להיות בעוכרינו וזה יגיד לך כל הסטוריון צבאי של התקופה שמכבד את עצמו].
אני ממשיך הלאה, אותו אריק שרון כשהיה עוד במדים אמרה עליו גולדה מאיר שאם יש מישהו שמסוגל לעלות עם טנקים על הכנסת (קרי לבצע הפיכה צבאית במדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית, לפחות בתיאוריה) הוא אריק שרון! שוב, תגיד לי אתה מה זה אומר על האיש?!
אני ממשיך, אריק שרון פושט את המדים לאחר שלא הופך להיות רמטכ"ל (שמועות עקשניות טוענות שדווקא בגלל היכולת הזו שלו שלא לציית לפקודות, לעשות מה שהוא רוצה, וכן להיות איום אופציונאלי על השלטון בישראל, גרם לכך שהיו אי אלה שטרפדו את הגעתו להיות רמטכ"ל), אריק שרון ללא כל הפסקה או תקופת הפשרה בין צבא לפוליטיקה (ויש עדויות וראיות כבדות משקל נגדו כשעוד היה במדים, כבר אז התעסק בעתידו הפוליטי), שרון פונה לפוליטיקה כשהוא מקים את מפלגת שלומציון (מיותר לציין שבכך הוא עשה "גנבת דעת" שכן הוא לקח את הרעיון של עו"ד שמואל תמיר שגם מעיד על כך, ואריק שרון פשוט קרא לזה על שמו לאחר שכבר נפגש עם תמיר ופתח בגישושים להקים עימו את המפלגה, הלך מאוחר יותר שרון ותקע לתמיר סכין בגב כשהוא מקים את המפלגה לבד בלי תמיר ולוקח את הרעיונות של תמיר והמצע של המפלגה של תמיר).
מאוחר יותר חובר אריק שרון לליכוד והופך לבורג מרכזי בתוכו (בחתרנות וכוחנות "כדרכו בקודש"), אני קופץ קדימה לאריק שרון כשר הבטחון תחת בגין בקדנציה הראשונה והשנייה בתחילתה שם הוא אחד מהקבוצה שקדמה את הסכם הכניעה של ישראל לאנטישמי ג'ימי קרטר ולנאצי סאדאת, וקביעת התקדים ההסטורי שהמותקף נותן לתוקפן תא שטח "עד האינץ' האחרון" ושדות הנפט של אבו רודס תמורת..."פיסת נייר" (כדבריו האלמותיים של הנאצי סאדאת לניו יורק טיימס 5 חודשים לאחר חתימת ההסכם), אותו אריק שרון הוא גם מוביל הרס ימית עד הסוף וקובע גם בכך תקדים הסטורי שהצד הנסוג לא רק "מסיג את כוחותיו והאזרחים שלו מתא השטח האמור" אלא גם הורס עד רמת בדל הסיגריה, את כל השטח הבנוי שהוא עמל כל כך לבנות באותו תא השטח הזה עד זמן הנסיגה.
אני קופץ הלאה למבצע "אורנים גדול" (ידוע יותר בכינוי מבצע שלום הגליל/מלחמת לבנון הראשונה) שבו זה דווקא שרון מתחת לאף של מי שמעליו (במקרה זה- רוה"מ מנחם בגין), שרון עושה מה שהוא רוצה, כמה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה, והולך על קשר הנפל הידוע עם באשיר ג'מייל בלבנון, אח"כ הוא גם יוצא למתקפה רחבה שנכשלת כשלון חרוץ (היעד של הגעה תוך שבועיים לכביש ביירות דמשק וניתוקו, וכן המצור של ביירות ותוצאותיו המדיניות), אני גם מזכיר שבלבנון יאסר עראפת היה על הכוונת של צלף ישראלי, והיה זה אריק שרון בכבודו ובעצמו שהוריד פקודה ישירה שלא לפגוע בעראפת עצמו (דבר שהוא הקפיד גם בהמשך לעשות בהיותו ראש ממשלה משנת 2000, דבר שמעלה את השאלה הגדולה-למה? שכן אריק שרון מאוחר יותר היה קשור עסקית עם עראפת דרך הקזינו ביריחו-יוסי גינוסר-מרטין שלאף-עמרי שרון-עו"ד דובי וייסגלס-אמנון ליפקין שחק- שמעון פרס-שמעון שבס-טריה רוד לארסן- יאסר עראפת- ואיש הכספים הראשי שלו-מחמד ראשיד וכן ג'יבריל רג'וב ומחמד דחלאן).
אני קופץ הלאה הסאגה ממשיכה- אריק שרון עושה צחוק מרוה"מ יצחק שמיר כשגנב את המיקרופון בועידת הליכוד המפורסמת וצעק בקולי קולות- "מי בעד חיסול הטרור שירים את ידו?" {אחרי כל זה נראה לך שאריק שרון באמת היה מעוניין בחיסול הטרור של הפת"ח אחרי שהעשה כל כך הרבה למענו? ואל תביא לי את "מבצע חומת מגן" בתור דוגמא, כי שרון יצא לזה רק הרבה אחרי כל כך הרבה הרוגים ופצועים מצדנו ורק אחרי שארגון חמא"ס (יצירה של יצחק רבין דרך אגב ועוד ידובר בו בהמשך) השתלט על הקזינו ביריחו (דרך אגב) כך שהייתה גם סיבה כלכלית אישית ליציאה למבצע, ואם אתה לא מאמין, קח דוגמא אחרת לגזירת קופון כלכלי אישי על רקע בטחוני של אישיות בכירה והוא הרמטכ"ל דן חלוץ ופרשת מכירת תיק המניות שלו, יום לפני תחילת מלחמת לבנון השנייה, כך שאין כל חדש תחת השמש).
פרשת הדקטטורה, אי כיבוד הסכמים, אי כיבוד הבטחות וכדו', ליוו את אריק שרון עד לגירוש הוא תצוגת העוועים של "ההתנתקות" המהוללה (וגם כאן אני נאלץ להזכיר את הפנטזיות של שמעון פרס על תיירות לעזה לכל אותם איזורים שגורשו ונהרסו, על קזינו, על המהלכים של ידידנו משכבר הימים מרטין שלאף!! לגבי האיזור יחד עם מחמד דחלאן וכן עוד "ידיד גדול" בשם דובי וייסגלס שאץ רץ לו לגזור קופון בשם משרד עורכי הדין שהוא עומד בראשו, המייצג יותר מדי גורמים המצויים עמוק בנושא עד ארכובותיהם) מאוחר יותר, השקרים של שרון ותצוגת השקר הגדולה שלו בניצן (שם הוא "רכן על המפות" וצעק על הקבלנים- "ללכת לעשות, לקום ולעשות ולזוז כבר") "כשיש פתרון לכל מתיישב" כפי שמכונת הפרופגנדה הזולה שלו פמפמה לציבור המטומטם.
ואני אוסיף את דבריו של ד"ר אורי מילשטיין לגביו-
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5321&forum=gil
http://www.faz.co.il/story_575
ועתה בקצרה- רבין בנה של "רוזה האדומה" (קומוניסטית) איש פלמ"ח ואז התחיל דרכו דרך מפ"ם בשורות הצבא במחתרת הקצינים הידועה לשמצה, רבין מפקד טבח אלטלנה, רבין שנטש את חייליו בלטרון והלך לפוש בקריית ענבים שעה שחייליו נטבחו, רבין שלא נחל כמעט שום הצלחה משמעותית במלחמת הקוממיות, רבין של מפ"ם כאמור, רבין שהתמוטט (התמוטטות עצבים והרעלת ניקוטין) לפני מלחמת ששת הימים ובמהלכו לא היה מעורב בדבר, אלא משה דיין והאלופים ניהלו את כל המלחמה, רבין של 1975 כראש ממשלה בנסיגה המבישה לעבר קו המעברים (מיתלה וגידי) בסיני ונסיגה מחבל קונייטרה ברמת הגולן.
ואח"כ רבין של (עראפת בלי בג"ץ ובלי "בצלם") ורבין שבמקביל מקים את חמאס כארגון רציני שיעמוד כקונטרה לעראפת ואז מביא את ערפאת לפה באוסלו, ולבסוף רבין שהופך מרטיר של האליטה בחיסול שהוזמן על ידה ועל ידי אנשים שלה מתוך המערכת לדיכוי ושימור כוחה של האליטה תחת הכינוי "השב"כ".

קצינים פרוסים

מידי שנה מועלית, מידי יום השואה והגבורה, הטענה המטופשת- שאם מדינת ישראל הייתה קיימת אז, צה"ל לא היה נותן לשואה להתרחש.

אני הקטן מעלה כאן קושיית תם, הבה נעלה את הסצנריו הבא- מדינת ישראל מוקמת בשנת 1922 במקביל לירדן ועצמאות מצרים, שורדת איכשהו מלחמת עצמאות הכרחית ומתחילה להתפתח. מגיעה שנת 1939, פורצת מלחמת העולם השניה, אנגליה שולטת עדיין בתעלת סואץ והמפקדה הראשית שלה בקהיר.

צבאות אדירים נפלו שדודים לרגלי הוורמאכט (אולי הצבא החזק, היעיל, האימתני, המקצועי והדורסני ביותר שאי פעם דרך על בימת ההסטוריה האנושית), צה"ל הקטן, החובבני, עם טכנולוגיה של שנות ה-30, היה מטוטא הצידה תוך יומיים-שלושה של לחימה. אז מהיכן מגיעה היומרה לטעון דבר כה שטותי?

איבוד פרופורציות דומה (והשוואה שלא במקומה) נעשה כשמנסים להשוות את צמרת צה"ל לדורותיה לקצינים פרוסים ובעיקר אלו שמשווים ביניהם לנוכח תהליך ההתנתקות (ונכון שהשוואתם הייתה רק ברמת המשמעת, הציות העיוור שלהם וחוסר ההעזה להניח את הדרגות לנוכח מהלך מדיני/צבאי שנוגד כל הגיון צבאי שהוא).

נוכח פני ההתנהלות הצה"לית מיום הקמתו ובדגש על מאז מלחמת של"ג - כל שנותר לנו הוא רק לחלום שצמרת צה"ל יהיו ולו עשירית קצינים פרוסים. סקירה ולו הקצרה ביותר, על תולדות החשיבה הצבאית בישראל למול זו הגרמנית, תעלה כבר ברפרוף הראשוני את התהום הפעורה ביניהם.

איה נשמע על קרל פון קלאוזביץ' (עם חיבורו המונומנטלי "על המלחמה") ישראלי? האם אי פעם קצין שריון ישראלי כתב חיבור המתקרב בכלל ל"אכטונג פנצר" של היינץ גודריאן? אפילו משהו שיתקרב לרס"ן פולר ובאזיל הנרי לידל-הארט או ג'ון קיגן, לא ראינו פה. בתחום הלוחמה בכלל, העם היה אי פעם תואם אריך פון מנשטיין ישראלי? פון ליב? פון קלייסט? גרד פון רודנשטט? או פיודור פון בוק? האם ישנו תואם בחיל האוויר לתולדותיו לאלברט קסלרינג? מנפרד פון ריכטהופן? או שמא גרהארד מילץ'? בחיל הים (שהגרסא הישראלית שלו היא משמר חופים עלוב+שלוש צוללות דיזל) האם קם תואם אריך רדר? או Bd.u גרוס-אדמירל קרל דוניץ? האם מישהו בכלל ינסה להשוות בין אריק שרון לארווין רומל (שועל המדבר)? האם קם מפקד אוגדה משוריינת או גיס ישראלי שניתן להשוות אותו לפון מונטויפל? או להיינץ גודריאן? או אפילו פילדמרשל פון פאולוס? האם ניתן בכלל להעלות על הדעת מקביל ישראלי לפון שליפן, פון מולטקה (הזקן) או פון מולטקה (הצעיר)?

כל השוואה, ולו הקטנה ביותר בין המורשת, המחשבה, התעוזה, העוצמה, הארגון, היעילות והתחכום של הצבאיות הגרמנית/פרוסית במאות ה-19 וה-20 לבין מילצית החובבנים שמתקראת- צה"ל, היא פשוט עלבון צורב לאינטלגנציה.

בשנים האחרונות חל זילות איומה במושגים והשוואות חסרות כל פשר ופרופורציה בין ימים עברו (במיוחד לשנות ה-30 וה-40) לבין ימינו אנו. מושגים כמו "פשיזם", "ימים חשוכים", "קלגסים", "SS", גטאות ומחנות ריכוז, שואה וכדו' עברו תהליך של, רדוקציו אד אבסורדום, בהשוואות חסרות תוחלת ובעיקר כדי להשתיק יריבים פוליטיים על ידי "מיתוגים", בעיקר כדי למנוע כל צורך להתמודד עם טיעוניהם באופן רציני.

בהתאם לכל האמור לעיל, ישנו צורך עליון להחזיר כולם אל קרקע המציאות ואל הניסוח ותרבות הדיון ההגיוניים ולנטוש את איוולת ההשוואות הנואלות. באשר ל"צבא ההגנה לישראל", חוששני שבכדי שזה יגיע ולו לעשירית מארגון צבאי פרוסי, עליו לעבור שידוד מערכות וחינוך מחדש, אינני רואה כל דרך אחרת ובמיוחד שדבר זה הוא בצריכות עליונה ביותר שלא ניתן להמעיט מערכה דווקא בעידן בו גורל המדינה וקיום העם היהודי במרחב עומד מנגד.

לו יהי זה חומר למחשבה בזמנים טרופים אלו...

אגב, תגובת הרב שנוולד (ראש ישיבת ההסדר במודיעין ואל"מ מיל.) למאמר ההוא:
ההשוואות שערכת הן נכונות מנקודה מסויימת מאד. אולם התעלמת מנקודות אחרות! כאלה שמציבות את צה"ל שכל כך זילזלת בו, במקום בולט ויוצא דופן ביחס לצבאות אותם ציינת, יש הרבה מה לקדם ולשפר בצה"ל אולם הזילזול אינו במקומו! ועל כן למען האיזון יש להוסיף גם: היכן מצאנו עוד צבא - בן יומו (במלחמת העצמאות) שהותקף ע"י 5 צבאות מצויידים בנשק עודף בכמות ובאיכות - ומנצח - וכובש את כל שטחי מדינת ישראל שבתוך הקו הירוק. היכן מצאנו שצבא במדינה המותקפת ע"י שלוש מדינות ונתמכת ע"י מעצמה עולמית (רוסיה) מכריעה את שלושתן תוך שישה ימים (מלחמת ששת הימים) ומשלשת את שטחי מדינתה? היכן מצאנו בהסטוריה הצבאית שצבא המופתע - ע"י שני צבאות במהלך רב עוצמה (במלחמת יוה"כ) מצליח תוך 3 ימים (ברמת הגולן) ו11 יום (בסיני) להדוף את התוקפים ולהבקיע לתוך שטח האויב ולסיים את המלחמה 40 ק"מ מדמשק ו101 ק"מ מקאהיר? ממי למדה המעצמה העולמית (ארה"ב) את הלקחים כדי לשקם את צבאה אחרי כשלון וייטנאם? ומי מופיע בפנתיאון שלהם לצד אותם גנרלים מפורסמים? (האלוף מוסה פלד - ז"ל לדוגמה!)

ותגובתי לדבריו:
מכיוון שלא בהלכה עסקינן אלא בהסטוריה, אני מרשה לעצמי להסיג ולהעיר על דבריו: 1.) אם להתייחס למלחמת "העצמאות"- לרגע, היום ישנם לא מעט היסטוריונים מובילים שמערערים על "העובדה" שלצבאות ערב היה יתרון מספרי עלינו מבחינת סד"כ, וכן לגבי האיכות, אפשר בהחלט לחלק תולדות המלחמה ההיא ללפני העסקה הצ'כית ואחריה, כך שגם לגבי האיכות אפשר לחלוק (במיוחד לאור העובדה שצבאות ערב הסתמכו בזמנו בעיקר על נשק בריטי וצרפתי (וכולנו ראינו את הישגיהם העגומים במלחמת העולם). 2.) לגבי מלחמת ששת הימים, בפעם האחרונה שבדקתי היה איזהשהו קונטרה לבריה"מ בעולם ושמה ארה"ב (נכון שהם לא חימשו אותנו, אבל הנשק הבריטי והצרפתי שהיה בידינו-בניגוד לזבל התעשייתי של מלחמת העצמאות, בזמן מלחמת ששת הימים היה לא רע בכלל, מה גם שהיה לנו שיתוף פעולה כבר אז עם ארה"ב וההוכחות לכך הם התצלומים האוויריים הכל כך איכותיים ומדוייקים של שדות התעופה של הערביים שנפגעו כל כך במדוייק במבצע "מוקד"- ה-3 שעות הראשונות והמכריעות של המלחמה, וכן תקרית ה"ליברטי"). 3.) לגבי מלחמת יוה"כ, די להזכיר את הנשק הגרעיני שישראל הוציאה מהבוידעם לעיני הלוויינים הסובייטים בכדי להעביר את המסר כדי לגרום למצרים לעצור אחרי 12 ק"מ בסיני, ולגבי הסורים, מי שיש לו מעט ידע על טקטיקות הלוחמה הסובייטיות עליהם הסורים הסתמכו, יודע היטב שזו הסיבה המרכזית לעצירת הכוחות עוד בטרם הגיעו לגשר בנות יעקב. וכמובן היה זה שוב הנשק הגרעיני שגרם לניקסון ולקיסינג'ר להזיז את עצמם ולשלוח לנו את הרכבת האווירית של כל מה שהיינו צריכים, ולאחר מכן אנחנו חייבים את ההישג בהמשך לקצין חוצפן ומפר פקודות סדרתי בשם אריק שרון שלא הקשיב למפקדו שמואל גורודיש והפר פקודה בזמן מלחמה. ולקרב עמק הבכא אין הסבר רציונלי. 4.) לגבי מלחמת ויאטנם, כמה הערות, א.) מעולם לא הוכרז מלחמה בקונגרס האמריקני על צפון ויאטנם של הו צ'י מין, כך שארה"ב לא יכלה להשתמש במלוא כוחה במלחמה, מה גם שהיא הוגבלה בתקיפותיה בצפון מה שתרם תרומה משמעותית לחופש הפעולה של הגנרל וו נגוין גיאפ. ב.) פאקטור התקשורת והורדת מוראל העם האמריקני בבית בראותו דיווחים ותמונות תקריב של גופות חייליו לראשונה על מסך הטלוויזיה בביתו ובעיתונות. ג.) חוסר היכולת של הגנרל ווסטמורלנד להכות בברזל בעודו חם ועצם העובדה שנכבלו ידיו ביורוקרטית לאחר כשלון מתקפת טט 1968. ד.) אחרי ויאטנם בוטל גיוס החובה בארה"ב לראשונה ומאז הם מתסמכים על צבא מקצועי הבנוי על מתנדבים ושכירי חרב. ה.) מה שהם כן למדו מאיתנו אחרי המלחמה היה ברמה הטקטית בלבד. ו.) ישראל לא נדרשה להלחם אף פעם בתנאי ויאטנם או כפי שמשה דיין בעצמו הטעים (שימש כמשקיף בויאטנם לפרקים): "תודה לאל שאנחנו לא נלחמים בויאטנמים" כנראה שהוא ראה בעין אחת את שיותר מדי אלופים בצה"ל לא רואים בשני עיניים פקוחות. ז.) אין חולק שהיו לנו כמה גנרלים טקטיקנים לא רעים בכלל (שרון ופלד הם דוגמא טובה לכך) אבל ברמה האסטרטגית כל השוואה ביניהם למקביליהם הפרוסים היה פשוט לא רצינית וחוטאת לההסטוריה הצבאית.

לואי ה-14 חי ובועט בישראל

מדינת ישראל היא דוגמא חיה לדמוקרטיה ללא דמוס.
נכון, אני מניח שמי שקורא שורת הפתיחה מניח שנפלתי על הראש, אך אינני חוזר בי מקביעה זו.
אחדד ואומר כי ישראל היא דוגמא מאלפת למדינה בה אזרחיה הולכים לקלפי אחת לארבע שנים
(במקרה הטוב) ומחליפים את זהותו של גבאי ועד הקהילה (אם לתפוס את מילותיו בנות האלמוות
של אלוף מיל. בני פלד) אבל גזע האדונים נשאר על מכונו ללא כל שינוי.
כדי לסבר את האוזן ברצוני להצביע על חמשת נקודות הכח של גזע האדונים הישראלי, להלן ייקרא
גם "הפנטגון הקוגניטיבי".  בראש ובראשונה מצוי הקודקוד המשפטי המאגד בתוכו את בג"ץ,
הפרקליטות, משרד היועץ המשפטי לממשלה, פקידי משרד המשפטים, היועצים המשפטיים של משרדי
הממשלה השונים והפרקליטות הצבאית. אחריה צועד הקודקוד התקשורתי מסופקני אם ישנו צורך לפרט.
שלישי מגיע הקודקוד האקדמי/מכוני מחקר/אנשי רוח המרוכזים בפקולטות למדעי הרוח והחברה יחד עם
אנשי האומנות והיצירה התרבותית בישראל, בשילוב עם הוצאות הספרים הגדולות. רביעי מתגלגל לו
קודקוד ההון, שיטת מפא"י הישנה נושנה בשילוב עם צורת ההפרטה הנהוגה בישראל (קפיטליזם עבור מקורבי
שלטון בלבד במכרזים תפורים מראש לגרעיני שליטה). אחרון חביב צועד בסך הקודקוד של הארגונים החוץ
פרלמנטריים תחת קורת הגג של המפלצת רבת הזרועות והראשים (הכלאה בין תמנון והידרה ומהדרין אף
יוסיפו את המדוזה) הלא היא הקרן לישראל חדשה (NIF).
ב-1977 בשעתו כשאמר מזכיר התנועה הקיבוצית המיתולוגי יצחק בן אהרון לנוכח תוצאות הבחירות בהן ניצח
מנחם בגין- "אם זה מה שבחר העם, אז צריך להחליף את העם". גזע האדונים הישראלי מאז שנות ה-20 של המאה ה-20,
ובדגש מאז "רצח ארלוזורוב" (שנרצח בידי הקומוניסטים-פ.ק.פ., אסור לשכוח) ב-1933 עשה הכל בשביל לבצר את
שלטונו המוחלט בישראל בתוספת הכסף הגדול המגיע מעבר לים. גזע האדונים הישראלי עבד בשדה הפוליטי ובמקביל
גם בשדות שצויינו לעיל. עם "המהפך" של בגין גזע האדונים נטש את המרחב הפוליטי כדי לבצר את שלטונו המוחלט
מידי האספסוף הברברי/פאשיסטי/מזרחי/רוסי/דתי/חרדי.
כשאתה שומע את הנבלות הללו מתבטאים ללא כל שמץ של בושה על כך שהמרחב הציבורי שייך להם ולהם בלבד
סטייל "המדינה זה אני", ואל לדתיים, חרדים, רוסים, מזרחים, מסורתיים או כל "אוסט-יודן" (לא לא, לא טעיתי, המונח זה הומצא לראשונה בידי יהודים בגרמניה ליהודים הבאים ממזרח אירופה לגרמניה במהלך המאה ה-18 וה-19 כדי לשפר את מצבם) אחר להתערב בו. עובר לך בראש רעיון אחד קטן...ב-ס-ט-י-ל-י-ה.