כת גזע האדונים הישראלי, "השמאל החום" וטורו של ישי פרידמן

בהמשך לטורו החשוב של ישי פרידמן בעקבות נוכחתו בכנס "המועצה לשלום ובטחון" של הזרוע הבטחונית של כת גזע האדונים הישראלי, רצ"ב הקישור לטור-
טור בבלוג ישי פרידמן

כמה מחשבות שעלו בעקבות קריאת הטור:
א. מאוד "אהבתי" את החשש מפוטש צבאי-דתי בישראל, יחד עם הטיעון כנגד גוף "פוליטי" א-"ממלכתי" בגוף "חסר פניות".
ראשית מזכיר שוב את היות הצבא סופר-פוליטי ובתוכו קבוצות פוליטיות מובהקות כבר מיום הקמתו, כולל גורמים שקדמו פוטש-צבאי במסגרת מתקפה אפשרית של הצבא האדום על ישראל או בקרבתה מהקמת המדינה עד עמוק אל תוך תחילת שנות ה-60.
מחתרת הקצינים של מפ"ם יחד עם העובדה שהם העבירו ידיעות מסווגות לברית המועצות במסגרת אותם התכנסויות עם אנשי מפ"ם, יחד עם הסליקים עם הנשק שהוכן ליום פקודה בקיבוצים שמתגלים חדשות לבקרים ומספרים לנו כי מדובר בעוד סליק מימי הבריטים -יוק.
כל זה כבר תואר בפוסט שלי בבלוג זה-
טורי בבלוג זה- "החטא הקדמון של בן גוריון"

ב. הטרוניה אודות התנסחותו של מח"ט גבעתי, אל"מ עופר וינטר, משעשעת ואירונית כאחד.
משל שוב שוכחים התנסחויות הרבה יותר מיליטנטיות ודתיות-תנ"כיות מפי אותם אנשי הכת השלטת בימי הקמת המדינה, די לזכור את דף הקרב של אבא קובנר לקראת תקיפה בעזה, או דברים שנאמרו מצד משה דיין ואחרים שמשום מה כשנאמרים מצד חובש כיפה, אזי זה פסול.

ג. פורום מטכ"ל, אותה גוורדיה עליונה של צה"ל עדיין רחוק מאוד מלהיות מעוז דתי, ויש בו תקרת זכוכית פר-אקסלנס לגבי חובשי כיפה. בשעריו יעבור רק מי שאושר על ידי אותה אליטה כמלכך פנכתה וככזה שכיפתו לא תורגש בפורום רגיש זה. היתר- קידומם הצבאי יטורפד עוד הרבה לפני.

ד. כפי שכבר ציינו כמה הסטוריונים צבאיים, חוקרי יחסי-חברה-צבא ומומחים חיצוניים אחרים (פרופ' אודי לבל וד"ר אורי מילשטיין למשל)- היות עליית מאסה דתית בשורות הקצונה הזוטרה והבינונית, לא השפיעה כהוא זה על אופי פעולתו של צה"ל, אין שום משמעות אופרטיבית- טקטית ובטח ובטח שלא אסטרטגית ואסטרטגית רבתי על המציאות הצבאית.
צה"ל לא שינה את תורת הלחימה שלו בעקבות כך, להפך, דווקא השפעתם של "יועצים משפטיים" ו"מכון לחקר תורת המערכה" וכו' השפיעו ומשפיעים הרבה יותר וכרגיל רואים זאת בכל "סבב" צבאי שצה"ל מנהל מאז פרוץ ימי אוסלו "העליזים".
"צבא ההכלה של יעלון"- תחקיר חשוב בנדון של עקיבא ביגמן

ה.  אותו פחד מפני התגברות השפעת הרבנות הצבאית במקום "חיל החינוך", או שמא עליי לומר "חיל החינוך מחדש"...
חס וחלילה שיהיו אלו רבנים אלא צבא שאותם חברי הכת השלטת/השמאל החום (ההגדרה במקומה) כה היו רוצים לראות. צה"ל כתואם הצבא האדום הסובייטי עם קצינים פוליטיים/קומיסארים/פוליטרוקים המכתיבים את "רוח צה"ל" ושולחים את החיילים לקרב בשם הפרולטריון העולמי וה"אינטרנאציונל".

ו. הבלבול וחוסר הקוהרנטיות בחשיבה הרעיונית של "השמאל החום" בא לידי ביטוי בקטע זה אותו אצטט מטורו של ישי פרידמן, הדברים מדברים בעד עצמם-
"אלוף במיל' אורי שגיא נגע בזה בהרצאתו כששירבב את שמו של מח"ט גבעתי, עופר וינטר. "מתרבים והולכים הסימנים של שימוש במדיום מלחמת הדת גם בצה"ל", אמר שגיא, "עופר וינטר חשבתי שזה רק טעות בניסוח, הוא כנראה מפקד מאוד אמיץ, אבל  אחרי ניסיון התיקון שלו בידיעות אחרונות הבנתי שיש בעיה מאוד מטרידה בהקשר הזה".

תפסתי אותו לשיחה אחרי הרצאתו על מנת להבין איפה עופר וינטר דורך לו על הרגל. "אני חושב שוינטר הוא מפקד מצויין אני לא מכיר אותו באופן אישי", אומר שגיא ושואל בחזרה, "קראת את מה שהוא כתב? איך הלהיב את חייליו? שימוש של מלחמת דת או קודש, שלא לומר ג'יהאד, אינו מניע אנשים למלחמה. בין אם הם דתיים או חילונים, אנשים הולכים לשם (למלחמה י"פ) לא מהטעם הזה. הם הולכים לשם מהטעם שהם מבינים שצריך לעשות את זה, או בגלל חבריהם. עבדך הנאמן היה בכמה מבחנים כאלה כמה פעמים. אני לא זוכר בכלל.. אפילו לא את 'המדינה' כמושג (שנלחמים עבורו י"פ), שלא לומר את אלוהים. אני זוכר את החברים שלי אני זוכר את המשימה. מי יתקע כף לידי לעלות לחרמון כשהסורים יורים עליי - תמיכת אלהים? לא בטוח. מפקד בצבא צריך להימנע מלהשתמש במוטיבים האלה. צדיק באמונתו יחיה. האמונה בסדר גמור וחלק גדול מהחיילים הם כאלה, אבל לי זה מפריע."

שאלתי מה הבעיה אם וינטר מביא את עולם הערכים שלו שמתבסס על מסורת יהודית ארוכה של אלפי שנים ועל הלוחם העברי דוד המלך. "זה לא עולם הערכים של צה"ל", קבע שגיא, "פקודת יום של צה"ל זו לא הפקודה הזו. עולם הערכים של וינטר כבודו במקומו מונח אך צה"ל לא מדבר כך. לא בגלל שהוא לא צבא יהודי.. וחוץ מזה בוא לא נשכח, יש חיילים דרוזים וחיילם נוצרים, זו מדינת ישראל, לא מדינת יהדות. כלומר זו מדינה יהודית, מדינה העם היהודי, אבל  יש עשרים אחוז שאינם יהודים וצריך לכבד אותם. ולכן אני חושב שזה לא היה במקום. תאר לך שבמלחמת הקוממיות היה יוצא דף קרבי של אנשי הפלמ"ח והשומר הצעיר: 'אביב העמים! סטאלין!' כלומר, השקפת העולם האישית.. הם האמינו בזה באמת. אבל לבן גוריון הייתה ראייה ממלכתית הוא הבין שאסור שתהיה נטייה פלגנית כלשהי. הוא פירק את הפלמ"ח, הוא דאג שהתותח הקדוש יירה באלטלנה, כי יש ראייה כוללת משותפת לכולם וזה לא מה שעופר וינטר אמר."

השמאל החום לא מסוגל לומר לעצמו אם המדינה הזו והצבא הזה הם יהודיים, ואם כן איזה תוכן לעזאזל יש להגדרה הזו בכלל.
"אין אתאיסטים בשוחות" זו אמירה ידועה ודי קולעת באשר להלך רוחו של חייל קרבי בקו האש, ואם בוחנים בכנות את דברי ימי עולם, אז כן, אמירה דתית היא בהחלט דבר מניע בקרב ואף אויבנו מיישמים זאת בפועל, אז אם זה לא באמת מניע אז מה מפריע לחברי כת גזע האדונים הישראלי בקריאה שכזו? לחברי הכת הפתרונים...
ועוד בדברים בסטייל "צדיק באמונתו יחיה" או השיבוש בסטייל "אדם באומנתו יחיה" גם שגור על פי המבולבלים, ופתאום הדאגה הכנה לחיילים שאינם יהודיים בצה"ל, פתטית להחריד.
זה עוד יותר הזוי במיוחד לנוכח העובדה שדווקא אותם מיעוטים דתיים בצבא מבינים היטב את מקורותיו הדתיים של אותם קריאות ודפים קרביים ומעדיפים אותם בכל יום מימות השבוע על פני אחותם החילונית-אוניברסלית-חסרת אמירה תוכנית ראויה בשם ערכים חלולים חסרי אמירה חיובית כלשהי, ברוח הפוסט-מודרנה.

ז. כרגיל כחלק מארגז המסרים של כת גזע האדונים הישראלי, אותה מנטרה עבשה וחבוטה של חס וחלילה לא להפוך את מלחמת האסלאם בישראל למלחמת דת, אז כן, בוקר טוב ישראל, אנחנו 1400 שנה במלחמת דת.
כל אוויל משריש שפותח קוראן יכול לראות זאת בעצמו שחור על גבי ירוק.
ברי כי בעומקם של דברים, נכנס כאן חשש ברובד עמוק יותר והוא שכת גזע האדונים הישראלי יהיה לראשונה במרחב, לא רלוונטי. חבורה של דינוזאורים נאציונל ואינטר-נאציונל-בולשביקים (שניהם כאחד, השמאל האדום והשמאל החום) שלא רוצים למצוא את עצמם בינות לדתיים יהודים לדתיים מסלמים מחוץ למרחב השייכות המזרח תיכוני.

ח. משחקי הטפיחה על השכם של הצלחות צבאיות מדומות (הרתעה של חזבאללה למשל) והחשש שזה יקרוס בשל חבורת "משוגעים-דתית-משיחית" שתגרור את המזרח התיכון למערבולת מלחמת דת, פתטיים ומנותקים מהמציאות, אותם חבורה של דינוזאורים עוד חושבים שהם תקועים עמוק במלחמה הקרה אל מול הפאן-ערביזם החילוני ואת הדת והדתיות יש לקבור עמוק עמוק ולהתעלם מעצם קיומו (חזב-אללה, מאן דכר שמיה, דאע"ש מאן דכר שמיה, חמא"ס-חרכת אלמוקוואמה אלאסלאמיה מאן דכר שמיה, וכו' וכו' וכו').

ט. חברי כת גזע האדונים הישראלי בעצמם, כולל אותם בטחוניסטים לפנים, כבר לא שולחים את ילדיהם לצבא בכלל ואם כן אזי ישירות למסלולים ישירים המרפדים את עתידם בחיים האזרחיים העתידיים ולהצטרפות גם הם אל הכת דרך הכיס, הג'וב והקשרים (יחידה 8200 ויחידות טכנולוגיות ומודיעיניות אחרות, יחד עם גל"צ, הלהקות הצבאיות, התאטרון הצבאי, עיתון "במחנה" וכו'). אלו שלא יתגייסו בכלל, סביר להניח כי ימצאו עצמם במצב מצליח בחו"ל או ככזה התוקף אידאולוגית את עצם קיום המדינה, הצבא והתנהלותו ויעודדו לסרבנות משמאל.

י. הפרדה אווילית בתוך החברה הדתית בין תושבי מ"עבר לקו הירוק" לבתוך ישראל הקטנה גם היא מדברת בעד עצמה, וכמובן איך לא, אותה התרפקות על "הברית ההסטורית" עם מפא"י ומפד"ל השמאלית (מימ"ד בתרגום ישיר) על הקצינים היחידים המגיעים רק מתוך "הקיבוץ הדתי", האחרים כמובן משרתים רק בנח"ל המוצנח או בשריון ושאר הקצונה הדתית, שותקת ומושתקת במחוזות הרבנות הצבאיות ואחראית על לספק שירותי דת למבקשים זאת.
כך בדיוק אוהבים האדונים את נתיניהם וצמיתיהם!

י"א. היחיד שחששו מפני עלייתו עם טנקים על הכנסת היה אריק שרון, כשבסופו כידוע דווקא עלה עם בולדוזרים וטנקים פעמיים (1982 ו-2005) על אותם דתיים לקול מחיאות כפיהם של חבר כת גזע האדונים הישראלי.

י"ב. אי אפשר שלא לשמוע כרגיל גם פמפום מנטרות על השוואה של חובשי כיפה לדאע"ש/חמא"ס/איראן (וכל המרבה הרי זה מבורך בחילונית ואמרו - "יחי קרל מרכס"), וכמובן לגחך, שלו היינו פרומיל מהם, היו חברי הכת מבצעים פאסיבית באנג'י בלי חבל מהגג של מגדלי עזריאלי, כל-בו שלום ומגדלי אקירוב.

תם ולא נשלם...

נ.ב.
לנוכח חסרון טור לכבוד פרשת "תולדות" בקרוב אמשיך עם כך, בהשלמה לתולדות וטור נוסף ל"ויצא" (ייתכן שיצא במהדורה מאוחדת) וכן הלאה.

חיי שרה- רעיון שבועי לפרשת השבוע

מערת המכפלה היא אחת משלושת המקומות עליהן נאמר שהן מהוות קושאן או הוכחת בעלות של העם היהודי על ארץ ישראל, יחד עם קבר יוסף והר הבית (גורן ארונה היבוסי).

ההבנה היא ששייכות ארץ ישראל לעם היהודי לדורותיו היא פועל יוצא של כמה נקודות משען. הוי אומר ששטח ארץ ישראל הוא קניין פרטי של העם היהודי, העם היהודי הוא בעלים קולקטיבי על השטח ולא רק שייכות "רוחנית" של עם לארצו. נקודת משען שניה הוא אותו רש"י הראשון לתורה המדבר על עניין פקדון, זאת אומרת שהעם היהודי מקבל את ארץ ישראל לידיו כפקדון וברצות אלוהים הוא ניתן לנו וברצותו הוא נלקח מאיתנו, אבל ההבנה ביסודה היא שאנו כעם הננו השומרים המורשים היחידים לשטח. הפקדון יכול להיות נלקח ומועבר לשומר שאיננו מורשה, אבל ככלל אנו ורק אנו השומר המורשה היחיד.

         נקודת משען נוספת, נשענת במהותה על מצוות התלויות בארץ ועל הקדשת השטח על ידי העם היהודי לצורך כך. הוי אומר שמעשה הדתי הניתן לביצוע אך ורק באותו תא השטח, מייחד אותו. שום דת אחרת לא יכולה לטעון לקיום מימד שכזה. נקודות משען אחרונות הם שקוד התנהגות מסויים, נדרש מהעם כולו בארצו, דבר שאיננו מייחד שום אחר בארצו ושמדובר כאן בירושה המועברת בין הדורות מאז האבות.

          אברהם משלח את בני הפלגשים עם מתנות וזהו ירושתם ואין להם חלק ונחלה בארץ. ישמעאל גם הוא איננו יורש, אם כי על פי המדרש חלקו היחסי והזמני בארץ הוא פועל יוצא של ברית המילה החלקית אותו עבר בגיל שלוש עשרה, שכן ישמעאל מל ולא פרע. ישמעאל מול יצחק הם לוז הנדון כאן. ישמעאל נע ונד והופך בן המדבר ובמידה רבה גם אביו-מולידו. יצחק מאידך לעולם לא עוזב את הארץ, להבדיל מאביו ובנו. יצחק איש המיושב באוהלו וכל היותר יוצא לשוח בשדה. זהו סוד כוחו. יצחק מנהל שיח, דברים בעל פה ובכתב. לא בכדי העם היהודי ניחן בכוח מוחו ובכתיבה, דברים הנכתבים במפורש ובקוד (טכנולוגיה עילית עם שפת תכנות).     ישמעאל מאידך מצחק. מצחק ברמת טרור שהרי אחד הפירושים הוא שהוא יורה בחץ וקשת, ברכת החרב של העוצמה החזיתית נתנה דווקא לעשו כידוע. יורה ומיד בורח בכדי למצוא מסתור עד הפשיטה הבאה. ישמעאל מצחק, שכן פירוש נוסף הוא השחיתות המינית, אי אפשר שלא להזכר בקאמא סוטרה האסלאמית ובהרמונות וב"חראם" המסלמי, שלא לדבר על תפיסת גן העדן המסלמי הגשמי להחריד על שבעים ושתיים בתולותיו ותענוגות הבשר הנלוות להן. כמובן גם מחובר לזה מעשי ה"רובע ונרבע" שמצוי מאוד בקרבם, בדגש על בהמות דקות וגמלים. ולבסוף פדופיליה לשני המינים המקבל "הכשר" בשירה, בתרבות ובהלכה האסלאמיים. אי אפשר שלא להזכיר את יאסר עראפת ותענוגיו הגבריים עם "שומרי ראש" ברומניה, אותם סיפק ראש הסיקוריטטה, יון מיחאי פצ'פה (מאוזכר בספרו- "אופקים אדומים"). ישנם גם עדויות על פדופיליה עם ילדים ממין זכר. 

          ישמעאל מצחק כשאינו מגלה רצינות ואינו מגלה יכולת ליצור, במיוחד בכל הנוגע לחרב. המעיין בדברי ימי האסלאם ותעשייה צבאית לכל אורכה, מוצא שהם נכשלו בכל הנוגע לנשק כבד, לוחמת מצור, צי עם "אש יוונית". אפילו בכל הנוגע לצי העת'מאני ותותחי הברונזה הגדולים, ידוע היטב שמי שייצר אותם היו גרמנים והונגרים שהיגרו לשם והתאסלמו וכן אדמירלים גרמנים עמדו בראש הצי העת'מאני, כולל זה המפורסם במצור על מלטה. גם בימינו אנו, מדובר במיטב שיש לארה"ב, בריטניה, צרפת, גרמניה, סין, רוסיה וצפון קוריאה ואפילו ישראל הקטנה שמצויים ביצור הנשק ואינובציה בתחום. המצב המסלמי לכל אורכו ורוחבו, פשוט נשען על קניין ויצור פרמיטיבי, מדבר בעד עצמו.

           היה זה גדול ההסטוריונים הערביים, אבן ח'לדון שציין שכל מקום אותם כבשו הערבים, נשם ישובם ונהרסה תרבותם ו"האדמה הפכה ללא אדמה". זהו סודם ולוז קיומם של חברה שבטית-נוודית המתנהלת מול חברה מיושבת. לא בכדי היה זה בשעתו ההסטוריון הרומי טקיטוס כשהלה אזכר את השבטים הגרמאנים וציין כי- "עבור הגרמאני, דבר מה הוא בעל ערך אם הוא מושג בדם ולא ביזע". הגרמאנים עברו את השינוי העמוק לאורך ההסטוריה כידוע. המסלמים מצידם פשוט נקתעו עם נעילת שערי הפרשנות "האג'תהאד" לפני 1000 שנה.
מכאן גם קריאת התגר על עצם קיומן של גבולות, הסכמים שנכתבים על הקרח, ורק הדם, רב משמע, הוא מלך הגבעה.

הנסיון לאלץ את האסלאם לעבור את אותו שנוי, הוא פתטי. האסלאם לא הצמיח מתוכו מקביל לרבן יוחנן בן זכאי, עזרא הסופר או מרטין לותר. האסלאם על אף שעבר שתי טראומות מהדהדות- הכיבוש וההרס המונגולי וביטול הח'ליפות ב-1924, הצמיח מתוכו את הסלפיה-ווהאביה ואת חסן אלבנא ו"האחים המסלמים".

תפיסות אלטרנטיביות והמקדמות שינוי עמוק, פשוט מוכרזות כ-לא אסלאמיות על ידי הזרם המרכזי ורוב מניין ובניין באסלאם, פשוט מנער את חוצנו מהם. וכי איזה משמעות כלל-אסלאמית יש לסופים (בחלקם), תנועת האחמדיה, הקוראניסטים? שלא לדבר על כתות פורשות לגמרי- הבהאים, דרוזים וכיוצא בהם?
האמת צריכה להאמר, שינוי מהשורש לא יבוא ללא "טיפול בהלם" שסופו ברפורמטור שייפתח את שערי הפרשנות בזרם המרכזי על ארבעת זרמי השריעה שלו.
העולם לא יכול יהיה ללא הדבר הזה בסופו של דבר...