דן מרידור הועלה לשידור ורואיין בנוגע לסיפור השכונה בגבעת האולפנה בבית אל.
הוא חזר שם על כמה מנטרות וסיפורי פוגי שברצוני להפריך על אתר.
ראשית אקדים ואומר שאינני יודע מה עושה מר מרידור בשורות הליכוד.
האיש בשעתו כבר הספיק לערוק משורות הליכוד ולהתמודד לכנסת במסגרת מפלגת המרכז זכר פגר לקללה.
במפלגה ההיא כזכור היו עוד כמה "ליכודניקים" בסטייל איציק מרדכי (האיש הנבל שבזכותו שאול מופז זכה להיות קצין בניגוד לתוצאות בה"ד 1 ומבדקי קצונה שלו) שגם טרח להוכיח לנשים בסביבתו את מורשת הליכוד דרך איזור חלציו.
רוני מילוא, דליה רבין-פילוסוף, דוד מגן, אמנון ליפקין שחק ואורי סביר היו שותפים לעוגת הפגר.
דן מרידור חזר באורח פלא למפלגת הליכוד כשהסקרים דברו על מפלגת הליכוד בראשות נתניהו כזו שתזכה בבחירות בגדול (בשעתו דובר על 35 מנדטים בקירוב, בסוף כידוע הליכוד "זכה" ב-27, במקום השני לאחר 28 של קדימה, אבל נתניהו הומלץ לנשיא להיות מרכיב הממשלה וכך הווה).
נחזור לראיון, דן מרידור, אין בין דעותיו לליכוד ולו דבר, בחינה מדוקדקת של מצע הליכוד וחוקת הליכוד מעלה כי האיש ודעותיו זרים לליכוד באופן מוחלט, כל שניתן להעלות על הדעת זה מורשת אביו של מר מרידור (יעקב מרידור) והיותו של מרידור אליבא דהתשקורת- "נסיך הליכוד" (מעניין שכל "נסיכי הליכוד" בחרו לערוק למפלגות אחרות ברגע שזה התאים להם- לקדימה, מפלגת המרכז או ישראל ביתנו לצורך העניין).
לאור זאת נפתח דווקא בטיעון האחרון של מרידור בראיון העוועים עימו (ואני עוד חשבתי שקלמן ליבסקינד שאני דווקא מאוד מחזיק ממנו, דווקא ידגים עיתונות חוקרת ונשכנית וכלב השמירה של הדמוקרטיה, אל מול שקריו והגיגיו של מרידור. יחסית למה שציפיתי ממנו, ליבסקינד דווקא יצא די פרווה כמראיין, למרות שגילה אי אלו ניצוצות של השתדלות), ליבסקינד שאל את מרידור האם נדמה לו שהוא זז מבחינה אידאולוגית בעוד המציאות ודעת הקהל שמרו על עומדם ומקומם.
דו מרידור ענה כי הוא זה אשר נשאר על עומדו ואילו הציבור הימני בישראל זז לכיוון יותר לאומני כדבריו.
לאור הדברים שכתבתי דלעיל על הזיגזג של מרידור, על התקפות עבר מול נתניהו וחזרה לגל ההצלחה לאחר שהות בקפאון הפוליטי, מעיד כאלף עדים שהנה עוד "נסיך ליכוד" מתברר פה כחסר עמוד שדרה.
עתה נעבור לנושאים האחרים בראיון-
מרידור השקרן חזר כמו מנטרה שחוקה על העקרון "המקודש" של חלות החוק הבינלאומי על שטחי יהודה ושומרון.
ראשית אקדים ואומר שזה בכלל מוזר מאוד שדווקא ישראל היא זו המעלה על נס את החוק הבינלאומי ונצמדת אליו כדברי אלוהים חיים וככאלו שניתנו בסיני, בעוד בשאר העולם השימוש בזה נעשה רק כשזה עולה בקנה אחד עם האינטרסים של המדינה הטוענת, החוק הבינלאומי הוא הבל, פלסתר ועורבא פרח במציאות העולמית (מבט קצרצר לכיוון השכן מצפון, "ידידינו" אסד, יוכיח).
ועכשיו לדבר מעניין שראוי לתת עליו את הדעת בנדון, דן מרידור מדבר גבוהה גבוהה על חלות החוק הבינלאומי בשטח זה, בשעה שדווקא החוק הבינלאומי בעקבות הסכם סן רמו המאשרר זאת במפורש, קובע כי דווקא שטח זה מיועד ליהודים ורק הם רשאים לראות בשטח זה כשטחם, דבר שאושרר מחדש בחוקת האו"ם המקבל עליו את כל החלטות חבר הלאומים הקודם לו.
מעבר לזה, השטח הנ"ל של גבעת האולפנא, בבדיקה ולו השטחית בטאבו, מעלה ממצא מעניין, שהיה זה מלך ירדן, חסיין, שהעניק את הקרקע הנ"ל באופן שרירותי למשפחת אותו אדם הטוען היום לבעלות על הקרקע, ב-נ-י-ג-ו-ד מוחלט לחוק הבינלאומי הקובע כי כובש לא רשאי לשנות ייעוד קרקע ואינו ראשי לחלק/למכור קרקעות באופן פרטי לאדם כלשהו (שזה דבר שמרידור העז לטעון שדווקא אסור על ישראל לעשות, באופן תמוה מאוד, האיש מבלבל במוח לגבי הבנת החוק הבינלאומי).
חשוב מאוד לזכור שמעולם לא היה שום הכרה של העולם ולא של החוק הבינלאומי בכיבוש הירדני של יהודה, שומרון ומזרח ירושלים, אך ורק בריטניה ופקיסטן הכירו בכיבוש וסיפוח זה שעשה מלך ירדן במלחמת השחרור ב-1948.
זאת אומרת שירדן, הכובש הלא חוקי, הוא זה שפעל בניגוד לחוק הבינלאומי וחילק אדמות כפי ראות עיניו.
לכן איפסו פאקטו, אדמה זו נמצאת בידי אותו "בעלים" בניגוד לחוק, לכן קרקע זה איננה חוקית של אותו "בעלים" ולכן לטעון כאילו מדובר פה בבעל קרקע עשוק, זה שקר גס ועלוב של מרידור ומדינת ישראל בכלל.
זאת אומרת שמרידור כאן באופן אבסורדי וסותר מיניה וביה, טוען בעד החוק הבינלאומי בעודו מקדש ומאשר מעשה שהיה בניגוד מוחלט לחוק הבינלאומי...למרידור הפתרונים.
כמובן שניתן גם לצרף את עצם העובדה שמדינת ישראל גם מקדשת במרחב את החוק הירדני שזה הוספת חטא על פשע, ועוול משווע, גם זה בניגוד לחוק הבינלאומי, ואף מעמידה בסכנת חיים כל ערבי המוכר קרקע/נדל"ן ליהודי במרחב, שכן לפי הדין הירדני האנטישמי, דינו של ערבי כזה מוות, וכדי בזיון וקצף.
הנושא הבא שמרידור העלה על נס, זה עקרון "שלטון החוק" (מושג פאשיסטי למהדרין, דרך אגב), אזי ליבסקינד דחק את מרידור לפינה בעניין זה (שאפו לליבסקינד בנדון דידן) והוציא ממרידור סדרת גימגומים.
בשורה התחתונה טען מרידור בהקשר זה, שמדינת ישראל צריכה לאכוף את החוק וזה עניין חשוב ומקודש, אזי עימת אותו ליבסקינד עם החגיגה הערבית והבדואית בתוך ישראל והן מעבר לקו הירוק בנדון.
מרידור פתאום נותר עם המכנסיים למטה, אזי הוא סיפר סיפורי פוגי אודות פתרון ופשרה שישראל צריכה לעשות איתם למרות מקומות שנגדם תלוי ועומד פסקי דין בני עשור ויותר על פינוי והרס הנדל"ן שנבנה עליו.
אזי אמר מרירוד ברוב חוצפתו שגם יהודים נמצאים בקלחת הזו והמדינה עדיין לא עשתה דבר בתוך הקו הירוק.
משום מה המראיין לא טרח לעמת אותו עם הנתון היבש המורה שחור על גבי לבן, שהבניה הבלתי חוקית הערבית בכלל בתוך ומחוץ לקו הירוק הוא הרבה מעל ומעבר למה שיש לכל היהודים במצטבר בהקשר זה, זאת אומרת שהבניה הערבית חוגגת ביחס לזו היהודית הבלתי חוקית הן ברוב יחסי והן ברוב מוחלט, פי כמה וכמה וקחו בחשבון שהערבים פה הם המיעוט, מבחינה מספרית.
מעבר לכך, גם בזום פנימה לעבר הממוצע, הבניה בלתי חוקית של ערבי עולה בהרבה על זו היהודי, ערבי יבנה וילה בלתי חוקית של 600 מ"ר, בעוד היהודי דורס החוק יסתפק במקרה המקסימלי בפיצול דירה/סגירת מרפסת/מחסן/הרחבה מעבר להיתר העירוני/ובניית עוד יחידת דיור קטנה ועלובה בחצרו, הפרופורציה כאן היא חשובה.
מרידור עוד המשיך להחציף פנים, ולהעז להשתמש במקורותיו על אברהם אבינו וקניית שדה מערת המכפלה מאת עפרון החיתי.
ובכן מרידור, אם כבר אנו נדרשים למקורותינו, אזי א-אם אנחנו הריבון, אזי העובדה שיש לגוי חניה בקרקע היא בניגוד ליהדות "לא תחנם".
עוד יש להוסיף את העקרון המאוד מעצבן ביהדות, לגבי המקרה הספציפי הזה בשכונת גבעת האולפנה שעל זה נסב הדיון, הוא שגם אם נגיד שהכל כשר ואכן הקרקע היא של האיש והכל נכון (מה שאינו במקרה זה, כפי שהראתי לעיל), עדיין עברו 12 שנה מאז התיישבות השכונה על קרקע זה, ועל פי עקרון "החזקה" ביהדות כיוון שעברו 3 שנים, והיה לזה קול (העניין פורסם והיה ידוע בכל המשרדים הממשלתיים, הבטחון והשיכון הרלוונטיים וכן אף היה במכרז פתוח לקבלן הבונה ובעידן התקשורת של היום, הדברים היו גלויים לכל דורש), אם בעל הקרקע לא זעק/תבע/מחה מחאה ורצה את פינוי הפולשים לקרקע שלו, הרי כיום אינו יכול לטעון זאת עוד.
מעבר לכך, מדובר במעשה נבלה של ארגוני השמאל שחיפשו את "בעל המקום" בנרות ודחקו בו לתבוע את בעלותו כעבור 12 שנה על אותה אדמת טרשים הגזולה בידיו.
לסיכום, מרידור השקרן, הצבוע, העלוב, המזגזג והמתפתל, העז לעלות ושידור ולמד פיו דבר שקר קבל עם ועולם לדראון עולם.
אוי לו לדור שאלו הם מנהיגיו.
